ילדים שאובחנו בהמופיליה

בכל גיל, ילדים מבטאים את הרגשות שלהם בצורות שונות.

ילדים בגן

ילדים בגיל זה מאמינים שכל דבר קורה בגללם ושהם יכולים לשנות את מצבם אם רק ירצו בכך מספיק. ילד בקבוצת גיל זו זקוק לתזכורות רבות ש״פקטור״ יעצור את הדימום כדי שיוכל לשוב לשחק ולהנות. חשוב לא להתייחס לטיפול התרופתי כאל עונש. כדאי להימנע ממילים כמו ״אם תמשיך לעשות את זה, אצטרך לתת לך תרופה״.

ילדים בגיל בית הספר

ילדים בקבוצת גיל זו מסוגלים לראות את הסיבה והתוצאה של מצבים. הם יכולים להבין שפעילויות שונות עלולות להוביל לדימום, ולכן יזקקו לטיפול בפקטור קרישה. בשלב זה, ילדים מתחילים לחשוב על רגשותיהם של אחרים ועלולים לדאוג להוריהם. יש ילדים שעוברים תקופה שבה הם לא מספרים להורים על דימום או כאב מכיוון שהם לא רוצים להכאיב להוריהם. חשוב שההורים יחזקו את ילדם שחייבים לדווח על הדימום, יחד אפשר לוודא שמבצעים את כל הפעולות שיאפשרו ריפוי מהיר. מומלץ שהורים לא יראו מבוהלים כשהילד מדווח על דימום, ועדיף להתייחס למצב בצורה רגועה ותומכת.

בני נוער

ילדים שהגיעו לגיל ההתבגרות כבר מבינים מהי המופיליה. מתבגרים מטרידים עצמם במחשבות כמו ״מה אחרים יגידו״. המופיליה עשויה לגרום להם להרגיש שונים. מומלץ לדאוג לכך שילד עם המופיליה יכיר מתבגרים אחרים עם המופיליה כדי שהוא ידע שהוא לא לבד. אין צורך לנסות לתקן את המצב ולהגיד למתבגר איך הוא אמור להרגיש. תפקידם של ההורים הוא להקשיב, לתמוך ולהראות אמפטיה.

סגירת תפריט