נתנאל חלף

נתנאל חלף

שמי נתנאל חלף עם המופיליה A קשה פקטור 8. ברצוני לשתף אתכם בחווית הגיוס לצבא ההגנה לישראל ועל תקופת השרות הסדיר שלי בצבא.
השרות הצבאי שלי התחלק לשתי תקופות: הראשונה, בתפקיד בכיר בשייטת 13 למשך שישה חודשים, השניה שרתתי בתפקיד מדריך קליעה ולוחמה בחיל הלוטר (לוחמה בטרור). תקופת השרות שלי נמשכה כשנתיים.
הכל התחיל ביום שקבלתי צו ראשון בכיתה יא, כמו כול חברי לכיתה התרגשתי ,כולם אז כבר התחילו לדבר על תפקידים אפשריים ולאן הם חולמים להגיע, מאז שאני זוכר את עצמי החלום שלי להיות לוחם, אבל הייתה בעיה אחת – יש לי המופיליה.
באותו רגע החלטתי את אחת ההחלטות שאני לא מצטער לרגע שקבלתי והיא הייתה להתנדב לצבא ולהגיע הכי קרוב שאני יכול ללוחמים.
טוב אז מאיפה מתחילים?…
כמובן במרכז הארצי להמופיליה פגישה עם פרופ' מרטינוביץ שלאחריה קיבלתי את המידע ואת ההכוונה לקראת תהליך ההתנדבות.
הגשתי בקשה להתנדבות בצרוף מכתב מפרופסור אורי מרטינוביץ,ואחרי כחודש בערך קבלתי הזמנה לוועדה רפואית ושוב המתנה של חודש כמעט ואז התשובה שייחלתי לה –  אישרו לי את בקשת ההתנדבות. מפה מתחיל תהליך חשוב של מציאת התפקיד האולטימטיבי בשבילי מבין שלל התפקידים אשר מוצעים למתנדבים (ויש המון). לאחר התייעצות עם פרופסור מרטינוביץ שהפנה אותי לחולה המופילה אחר ששירת ביחידת שייטת 13, ולאחר שיחה עמו, החלטתי להגיע ליחידה דרך תא מתנדבים.
הפנו אותי למפקד היחידה שערך ראיון קצר עליי ,על התפקיד ועל הדרישות וכך הגעתי ליחידה, כמובן – לא לפני שאני מתחיל טירונות.אז טירונות של מתנדבים מתקיימת בבה"ד 7 חיל הקשר צמוד לבית החולים אסף הרופא.משך הטירונות שלנו נמשכת כשבוע בה יש את האפשרויות לישון בבסיס (ממליץ בחום) או לחזור כול יום לבית ,הטירונות לא קשה בעיקר עוברים תכנים לגבי הצבא ועוברים הכנה קצרה לקראת השרות הסדיר. את הטירונות מסיים "הטקס" טקס השבעה מרגש מאוד !

מייד אחרי הטירונות התחלתי את השרות הסדיר שלי בשייטת 13.
כשישה חודשים אחר כך החלטתי שאני יכול לתרום יותר לצבא ושאני יכול למצות את היכול שלי יותר במקום אחר ושוב התחלתי לחפש תפקיד שיהיה יותר פיקודי קרוב לשטח וללוחמים. הגיעה לאוזניי הידיעה על יחידת הלוטר ועל תפקיד מש"ק (מפקד שאינו קצין) ומדריך לוחמה.  החלטתי שתפקיד זה יתאים לי יותר, יצרתי קשר עם מפקד היחידה זומנתי לראיון עם מפקד היחידה ותוך כדי הראיון אמרתי לעצמי שאין מצב שאני יוצא מהראיון הזה בלי התפקיד בידיים שלי.
מפקד היחידה התלהב ונתן את האישור שאני יכול להתקבל ליחידה.ביחידה עברתי הכשרה שערכה כחודשיים בה עברתי אימונים ולימודים על רוב נשקי צה"ל והוכשרתי להיות מדריך מורה למען הלוחמים ולהכשירם בשימוש באותם כלי נשק, ועל היכולת להילחם בתנאי שטח.
סיימתי את הקורס בהצטיינות ומשם המשכתי את השרות שלי באימון חיילים לוחמים החל מסיירות ועד לגדודים הן חיילים צעירים והן וותיקים בצפון ובדרום. בתוקף תפקידי קבלתי נשק איתו הייתי חוזר הביתה ובכול תקופת השרות שלי בלוט"ר הייתי על תקן לוחם .את השרות שלי סיימתי אחרי שנתיים בהן התגברתי על קשיים, אבל בעיקר שמחה גדולה מאוד.
היום, אני מסתכל אחורה לתקופת השרות שלי בצבא ויכול לומר בלב שלם: היה שווה כול רגע מהקשה ועד למהנה מהמשעמם ועד למסעיר ביותר. אם תשאלו אותי  "האם כדאי להתגייס לצבא"? התשובה שלי חד משמעית – כן! .
במהלך השרות לא רק שתרמתי ונהניתי, גם למדתי על עצמי ועל ההמופיליה, למדתי שהיא כמו כול מכשול בחיים עליו צריך להתגבר ואחרי זה, השמיים הם כבר לא הגבול ואין דבר שעומד בפני הרצון שלנו . חשוב להזכיר שאת כול תקופת השרות שלי עברתי עם טיפול מונע של שלוש פעמים בשבוע, עם הרבה עזרה מהמרכז הארצי להמופיליה ובעיקר עזרה ואוזן קשבת מצד פרופסור מרטינוביץ ועל זה אני אסיר תודה.

סגירת תפריט